משנה: חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן. אִם הִתִּירָן כְּשֵׁירוֹת. וְכוּלָּן כְּשֵׁירוֹת לַדְּפָנוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
נתן עליו נסר וכו'. זה לדברי הכל הוא והסוכה כשירה וכגון דיהביה מן הצד אצל הדופן דסכך פסול איני פוסל מן הצד בסוכה גדולה אלא בד' אמות הא פחות מכאן כשירה דאמרינן דופן עקומה:
מתני' מסככין בנסרים. מסקינן דבנסרים שיש בהן רחב ארבעה טפחים שהוא שיעור ומקום חשוב כ''ע לא פליגי דפסול לסכך בהן פחות משלשה ד''ה כשירה דכקנים חשיבי כי פליגי משלשה ועד ארבעה ר' יהודה סבר כיון דלית בהו שיעור מקום חשוב לא גזרינן גזירת תקרה דשמא ישב תחת תקרה ור''מ סבר כיון דנפקי מתורת לבוד גזרינן שמא יאמר מה לי לישב תחת תקרת הבית מה לי לסכך באלו והלכה כר' יהודה:
וכלן. אלו החבילות שהתיר אותן מאגודתן כשירות דהוו כשאר עצים הכשרין לסיכוך:
וכלן. הפסולין ששנינו בסכך כשרין הן לדפנות דסוכה סכך משמע ולא מרבינן דפנות אלא מיתורא דקרא דכתיב בסכת בסכות וכו' והלכך סוכות תעשה לך מגרנך אסככה הוא דקאי:
מתני' וחבילי זרדים. מין קנים הן שעושין מהן זרדים טאמל''ש בלע''ז ואוגדים אותן ובעודן לחין בהמה אוכלתן ולכי יבשי עומדין להיסק:
אין מסככין בהן. כשהן קשורין באגודה ולא מפני שהן פסולין מן התורה אלא דרבנן גזור בהו משום גזירת אוצר לפי שלפעמים אדם בא מן השדה בערב וחבילתו על כתיפו להכניסה לאוצר של עצים ומניחה על גבי סוכתו כדי לייבשה ואח''כ נמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפיסול שזה לא נעשה לצל אלא ליבש והוי עשוי בפיסול:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ. מִפְּסוֹלֶת שֶׁבַּגּוֹרֶן וְשֶׁבַּיֶּקֶב אַתְּ עוֹשֶׂה לָךְ סְכַךְ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. וְאֵיד יַֽעֲלֶ֣ה מִן הָאָ֑רֶץ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָה. דֵּין כְּדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְּדַעְתֵּיּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר. עֲנָנִים מִלְּמַעֲלָה הָיוּ. דּוּ יְלִיף לָהּ מֵאָ֨סְפְּךָ֔. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עֲנָנִים מִלְּמַטָּן הָיוּ. דּוּ יְלִיף לָהּ מֵעֲנָנִים. אָמַר רִבִּי אַבִּין. דֵּין כְּדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן דּוּ מְדַמֵּי לָהּ בִּמְשַׁלֵּחַ לַחֲבֵירוֹ חָבִית וְקַנְקַנָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ מְדַמֵּי לָהּ כָּהֵן דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ. 6a שְׁלַח קּוּפַּתָּךְ וְסַב לָךְ חִיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
וסכות על הארון את הפרוכת כתיב בפ' פקודי א''כ מכאן שהדופן קרוי סכך שהרי הפרוכת מחיצה היא וכתיב וסכות מכאן שעושין דפנות וכו' וכלומר דלא תקשי אהא דתנינן וכלן כשירות לדפנות דהא משמע דהדופן כסכך הוא הלכך מסיים דמכאן נמי משמע שעושין דפנות בדבר שהוא מקבל טומאה שהרי הפרוכת מקבל טומאה הוא כדתנן בפ' בתרא דשקלים פרוכת שנטמא באב הטומאה וכו' וא''כ ע''כ דהאי קרא בא ללמד שהדופן של מקום הסיכוך לאו כסכך הוא בכל דיניו דכמו דכשר הוא להעשות מדבר המקבל טומאה כך כשר הוא בכל הפסולין לסכך והיינו דתנינן וכולן כשירות לדפנות:
ר''ש בן לקיש. אמר מהכא דכתיב ואד יעלה מן הארץ מהו אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידוליו מן הארץ אף סוכה כן דסבירא ליה כי בסוכות הושבתי ענני כבוד היו:
אמר ר' תנחומא דין כדעתי' וכו'. כלומר דר' יוחנן נמי ס''ל ענני כבוד היו אלא דאזלי ר' יוחנן ור''ל לטעמייהו דר' יוחנן דהוא אמר עננים מלמעלה היו כלומר שעננים מלמעלה הן באים וכדכתיב וארו עם ענני שמיא לפיכך הוא דיליף לה לסוכה שתהא בדבר שגידולו מן הארץ מקרא דבאספך ור''ל דאמר עננים מלמטן היו שהעננים מקיטור הארץ הן באין והיינו טעמיה דיליף לה מעננים:
דין כדעתיה וכו'. כל חד וחד מדמה להו לעננים למאי דסבירא ליה רבי יוחנן דהוא מדמי לה כאדם המשלח לחבירו חבית של יין ונותן לו במתנה היין עם הקנקנים והיינו החבית עצמה גם כן הוא נותן לו כך הקב''ה נותן העננים עם המטר מן השמים ור''ל לא מדמי לה הכי אלא דהוא מדמה לה כזה שאומר לחבירו שלח קופתך וטול לך חטים שאני נותן לך כך העננים באין מלמטה והקב''ה נותן בהן מטר מן השמים להמטיר על הארץ:
אמר ר' יוחנן כתיב באספך וכו'. לפרש טעמא דמתני' דבעינן דבר שאינו מקבל טומאה ויהא גידולו מן הארץ דקרא משתעי בפסולת גרן ויקב דכתיב מגרנך ומיקבך ולא גרן עצמו ולא יקב עצמו והני פסולת אין מקבלין טומאה דלאו אוכל הן וגידולן מן הארץ:
הלכה: רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאִית כְּאוֹצַר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מפני שהיא נראית כאוצר. כלו' חבילה זו שהיא מניחה ליבשה על הסוכה וכדפרישית במתניתין נראית כמניחה לאוצר ולא לשום צל ולפיכך פסולה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּייָא רַב שֵׁשֶׁת בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. אין חֲבִילָה פְחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְחֲמִשָּׁה. חִינְנָא בַּר שֶׁלֶמְיָא בְשֵׁם רַב. קָצַר לְסַכֵּךְ אֵין לָהֶן יָדוֹת. קָצַר לְסַכֵּךְ וְחִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְמַאֲכָל בָּא בְמַחֲשָׁבָה. קָצַר לְמַאֲכָל וְחִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְסַכֵּךְ. אֲחֵרִים אוֹמְרִים. עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּשׁ רָבָה עַל הָאוֹכֶל וְעַל הַיָּד. רַב כְּהָדָא דַאֲחֵרִים. מָה אֲנָן קַייָמִין. קָצַר לְסַכֵּךְ וְהוּכְשְׁרוּ וְאָמַר. לִכְשֶׁייֵעָשׂוּ מִצְווֹתָן אַחֲזִירֵם לַגּוֹרֶן. צְרִיכִין הֶכְשֵׁר פַּעַם שְׁנִייָה אוֹ כְבָר הֶכְשֵׁירָן בְּיָדָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אנן קיימין. בעיא היא כלומר היאך היא הדין ומה אנן קיימין להלכה למעשה כהאי גוונא שאם קצר לסכך והוכשרו לקבל טומאה אלא שכל זמן שהן לסכך אין הידות מקבלין טומאה להביא על הא כל להת''ק דס''ל אין להן ידות אבל בכה''ג דאמר לכשיעשו מצותן לסיכוך בימי החג אחזירם אחר החג לגורן ונמצא שאז יהיה להן ידות להביא את הטומאה על האוכל והשתא מספקא לן אם צריכין הכשר מים פעם שניה שאין הכשר הראשון מועיל כלום שבשעה שקצר היה דעתו לסיכוך ולא היה להן ידות וצריכין עכשיו הכשר או דילמא דאמרינן כבר הכשירן בידן דכיון שהוכשרו הוכשרו. ולא פשיט מידי:
רב כהדא דאחרים ס''ל:
אחרים אומרים עד שיהא הקש מרובה על הידות ועל האוכל ידות הן כדי בית יד סמוך לאוכל ועד שיהו הפסולת מרובה על שתיהן דאז הפסולת מבטלן וכשרין לסכך לפי שגם הידות צריכין ביטול דס''ל לאחרים דידות ג''כ מקבלין טומאה:
קצר למאכל. בתחלה ואח''כ נמלך עליהן לסיכוך:
בא במחשבה. כלומר מהני המחשבה שנמלך עליהן ויש להן ידות להביא את הטומאה על האוכל:
קצר. בתחלה לסכך ואח''כ נמלך וחישב עליהן למאכל:
קצר לסכך. שקצר השבלים לסכך בהקשין שבהן אין להן ידות להביא את הטומאה שאם נגע הטומאה בקשין אין מביאין טומאה על האוכל שבהן דלא ניחא ליה בחיבורין דאוכל בסכך לא מבעי ליה ואי לאו דפסולת הקשין מרובה עליו הוה פסול לה לסוכה:
אין חבילה פחותה מעשרים וחמשה. קנים ופחות מכאן לא נקראת אבילה אלא אגודה:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. וְסַכֹּתָ֥ עַל הָֽאָרֹ֖ן אֶת הַכַּפּוֹרֶת: מִכָּן שֶׁהַדּוֹפָן קָרוּי סְכָךְ. מִכָּן שֶׁעוֹשִׂין דְּפָנוֹת בְּדָבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טוּמְאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וסכות על הארון את הפרוכת כתיב בפ' פקודי א''כ מכאן שהדופן קרוי סכך שהרי הפרוכת מחיצה היא וכתיב וסכות מכאן שעושין דפנות וכו' וכלומר דלא תקשי אהא דתנינן וכלן כשירות לדפנות דהא משמע דהדופן כסכך הוא הלכך מסיים דמכאן נמי משמע שעושין דפנות בדבר שהוא מקבל טומאה שהרי הפרוכת מקבל טומאה הוא כדתנן בפ' בתרא דשקלים פרוכת שנטמא באב הטומאה וכו' וא''כ ע''כ דהאי קרא בא ללמד שהדופן של מקום הסיכוך לאו כסכך הוא בכל דיניו דכמו דכשר הוא להעשות מדבר המקבל טומאה כך כשר הוא בכל הפסולין לסכך והיינו דתנינן וכולן כשירות לדפנות:
ר''ש בן לקיש. אמר מהכא דכתיב ואד יעלה מן הארץ מהו אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידוליו מן הארץ אף סוכה כן דסבירא ליה כי בסוכות הושבתי ענני כבוד היו:
אמר ר' תנחומא דין כדעתי' וכו'. כלומר דר' יוחנן נמי ס''ל ענני כבוד היו אלא דאזלי ר' יוחנן ור''ל לטעמייהו דר' יוחנן דהוא אמר עננים מלמעלה היו כלומר שעננים מלמעלה הן באים וכדכתיב וארו עם ענני שמיא לפיכך הוא דיליף לה לסוכה שתהא בדבר שגידולו מן הארץ מקרא דבאספך ור''ל דאמר עננים מלמטן היו שהעננים מקיטור הארץ הן באין והיינו טעמיה דיליף לה מעננים:
דין כדעתיה וכו'. כל חד וחד מדמה להו לעננים למאי דסבירא ליה רבי יוחנן דהוא מדמי לה כאדם המשלח לחבירו חבית של יין ונותן לו במתנה היין עם הקנקנים והיינו החבית עצמה גם כן הוא נותן לו כך הקב''ה נותן העננים עם המטר מן השמים ור''ל לא מדמי לה הכי אלא דהוא מדמה לה כזה שאומר לחבירו שלח קופתך וטול לך חטים שאני נותן לך כך העננים באין מלמטה והקב''ה נותן בהן מטר מן השמים להמטיר על הארץ:
אמר ר' יוחנן כתיב באספך וכו'. לפרש טעמא דמתני' דבעינן דבר שאינו מקבל טומאה ויהא גידולו מן הארץ דקרא משתעי בפסולת גרן ויקב דכתיב מגרנך ומיקבך ולא גרן עצמו ולא יקב עצמו והני פסולת אין מקבלין טומאה דלאו אוכל הן וגידולן מן הארץ:
משנה: מְסַכְּכִין בַּנְּסָרִים דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּשֵׁירָה וּבִלְבַד שֶׁלֹא יִישַׁן תַּחְתָּיו:
Pnei Moshe (non traduit)
נתן עליו נסר וכו'. זה לדברי הכל הוא והסוכה כשירה וכגון דיהביה מן הצד אצל הדופן דסכך פסול איני פוסל מן הצד בסוכה גדולה אלא בד' אמות הא פחות מכאן כשירה דאמרינן דופן עקומה:
מתני' מסככין בנסרים. מסקינן דבנסרים שיש בהן רחב ארבעה טפחים שהוא שיעור ומקום חשוב כ''ע לא פליגי דפסול לסכך בהן פחות משלשה ד''ה כשירה דכקנים חשיבי כי פליגי משלשה ועד ארבעה ר' יהודה סבר כיון דלית בהו שיעור מקום חשוב לא גזרינן גזירת תקרה דשמא ישב תחת תקרה ור''מ סבר כיון דנפקי מתורת לבוד גזרינן שמא יאמר מה לי לישב תחת תקרת הבית מה לי לסכך באלו והלכה כר' יהודה:
וכלן. אלו החבילות שהתיר אותן מאגודתן כשירות דהוו כשאר עצים הכשרין לסיכוך:
וכלן. הפסולין ששנינו בסכך כשרין הן לדפנות דסוכה סכך משמע ולא מרבינן דפנות אלא מיתורא דקרא דכתיב בסכת בסכות וכו' והלכך סוכות תעשה לך מגרנך אסככה הוא דקאי:
מתני' וחבילי זרדים. מין קנים הן שעושין מהן זרדים טאמל''ש בלע''ז ואוגדים אותן ובעודן לחין בהמה אוכלתן ולכי יבשי עומדין להיסק:
אין מסככין בהן. כשהן קשורין באגודה ולא מפני שהן פסולין מן התורה אלא דרבנן גזור בהו משום גזירת אוצר לפי שלפעמים אדם בא מן השדה בערב וחבילתו על כתיפו להכניסה לאוצר של עצים ומניחה על גבי סוכתו כדי לייבשה ואח''כ נמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפיסול שזה לא נעשה לצל אלא ליבש והוי עשוי בפיסול:
משנה: תִּקְרָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל אוֹ מְפַקְפֵּק אוֹ נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְפַקְפֵּק וְנוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפַקְפֵּק:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' תקרה. גג עשוי מקורות או נסרים:
שאין עליה מעזיבה. והוא העיט או הסיד שרגילין ליתן ע''ג הנסרים והקורות וזהו קרוי מעזיבה:
או מפקפק. סותר ומנענע את כולן ונותן אותם לשם סכך:
או ניטל אחת מבינתיים. ונותן סכך כשר במקומה ור' יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים הלכך מפקפק בכדי בלא תהא מן העשוי או נוטל אחת מבינתיים. ובחדא מינייהו סגי לב''ה דכי היכי דמפיק לה בהכי משום תעשה ולא מן העשוי מפיק לה נמי בהכי:
ב''ש אומרים מפקפק ונוטל אחת מבינתיים. דס''ל לב''ש דפקפוק לא מהני עד שיטול אחת מבינתיים:
ר''מ אומר נוטל אחת מבינתיים ואינו צריך לפקפק. ובנוסחת המשנה דהבבלי גריס בדר''מ נוטל אחת מבינתיים ואינו מפקפק ומפרש התם בגמ' דלב''ש אע''פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתיים אין אי לא לא וקאתי ר''מ וקאמר דלא נחלקו ב''ש וב''ה בדבר זה אלא הכל מודים שצריך ליטול אחת מבינתיים ופקפוק אינו מועיל והלכה כר' יהודה שאמר משום ב''ה. ולנוסחא דמתני' דהכא דגריס בדר''מ נוטל אחת מבינתיים ואין צריך לפקפק צריך נמי לפרש כעין זה דלא נחלקו קאמר אלא הכל מודים דבחדא מינייהו סגי וכשנוטל אחת מבינתיים סגי ואין צריך לפקפק ושמעי' מהאי לישנא דקאמר א''צ לפקפק דה''ה איפכא נמי שאם פיקפק א''צ ליטול אחת מבינתיים לכ''ע אליבא דר''מ:
שְׁמוּאֵל אָמַר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. לְאוֹרֶךְ. אֲבָל לְרוֹחַב כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בֵּין לְאוֹרֶךְ בֵּין לְרוֹחַב כָּשֵׁר. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא פוֹסֵל כָּאן פוֹסֵל כָּאן. רִבִּי בִּין וְרִבִּי בּוּן בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מַה רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֲמַר לוֹן. מִשֵּׁם שֶׁאֵין סְכַךְ פָּסוּל פּוֹסֵל אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הַמְנוּנָא. סוּכָּה שֶׁאֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. וְהֵבִיא נֶסֶר וְיִצְרַף מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אִין תֵּימַר לְרוֹחַב. לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא פוֹסֵל כָּאן פוֹסֵל כָּאן. אֶלְּא כֵן אֲנָן קַייָמִין לְאוֹרֶךְ. וְאֶיפְשַׁר שֶׁלֹּא יִישַׁן תַּחְתָּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
בעון. קומי ר' זעירה:
הקשו לפניו. מאי האי דר''י ורשב''ל תריהן אמרין דבין נתנו לאורך בין לרוחב כשר לישן תחתיו וא''כ מתניתין דקתני ובלבד שלא ישן תחתיו היכי דמי:
אמר לון. ר' זעירה משום וכו' כלומר טעמייהו דר''י ור''ל משום דס''ל כמ''ד שאין סכך פסול פוסל אלא בד' אמות בין באמצע ובין מן הצד ומתני' דקתני שלא ישן תתתיו כמ''ד סכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים ומיהו הסוכה כשירה דמיירי בסוכה גדולה שיש שם הכשר סוכה בלא מקום הנסר אלא דמכיון דלהאי מ''ד מקום ד' חשיב ליה דבסוכה קטנה פוסל הוא אף הסוכה הלכך הכא דבסוכה גדולה מיירי בסוכה כשירה היא ולא ישן תחת מקום הנסר שהוא סכך פסול:
מתניתא. ברייתא פליגי על רב המנונא דסבירא ליה דלעולם פסול לישן תחתיו דקתני סוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו שזהו שיעור סוכה קטנה והביא נסר ויצרף ממנו כלומר שהביא נסר רחב ארבעה טפחים ונתנו כדי לצרף ממנו להסוכה שלשה טפחים שיהא נוח לו להשתמש ביותר ומשמע דשפיר דמי בהכי כשלא הכניס ממנו אלא שלשה טפחים:
אין תאמר לרוחב וכו'. כלומר והשתא היכי דמי דאם תאמר שנתנו לרוחב הסוכה לית יכיל וכו' וכלו' דודאי לרב המנונא קשיא דהא איהו ס''ל דלמאן דפוסל באורך פוסל נמי לרוחב. הלכך האי ברייתא לא מיתוקמא כלל כרב המנונא ופליגא עליה:
אלא כן אנן קיימין לאורך ואיפשר שלא ישן תחתיו. כלומר אלא אי מוקמת לה להך ברייתא וקאתיי' במתני' דידן בהכי הוא דמצית לאוקמה כגון שנתנו לאורך הסוכה ואפשר דס''ל נמי להאי תנא דברייתא שלא יושן תתתיו הואיל דמ''מ סכך פסול הוא שאע''פ שלא הכניס ממנו אלא ג' טפחים בלבד עכ''פ יש ברחבו ארבעה טפחים:
ר' זריקן בשם רב המנינא אומר כדברי מי שהוא פוסל כאן וכו'. כלומר דאין חילוק בין נתנו לאורך או לרוחב שלדברי הפוסל לאורך פוסל ג''כ לרוחב:
ר' יוחנן ור''ל תריהון אמרין בין לאורך בין לרוחב כשר ומתני' דקתני ובלבד שלא ישן תחתיו אתיא כמ''ד דסכך פסול פוסל בארבעה טפחים ואינהו ס''ל כמ''ד בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות וכדמפרש לה לקמן:
שמואל אמר הדא דאת אמר לאורך. אסיפא דמתני' קאי נתן עליו נסר שהוא רחב ארבעה טפחים וכו' וקאמר שמואל הדא דאת אמר שאין כשר לישן תחתיו דוקא בשנתנו לאורך הסוכה דכל אותו אורך סכך פסול הוא דס''ל לשמואל כמ''ד בשאין בהן רוחב ארבעה נחלקו וא''כ לר' יהודה נמי ברחב ארבעה סכך פסול הוא אבל אם נתנו לנסר זה שהוא רחב ארבעה לרוחב הסוכה כשר אף לישן תחתיו לפי שהסוכה לעולם כשירה היא אלא שזה הנסר פסול הוא וכשנתנו לרוחב הסוכה הרי יש כאן סכך כשר מכאן ומכאן ונתבטלו אותן ארבעה שבאמצע ברוחב וכשר לישן תחתיו:
הלכה: 6b רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוֹחַב [אַרְבַּע] נֶחְלְקוּ. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בִּמְשׁוּפִּין בְּכֵלִים נֶחְלְקוּ. וְהָא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוֹחַב אַרְבַּע נֶחְלְקוּ. הָא בִּמְשׁוּפִּין לְכֵלִים דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. מִן מָה דְאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. סִיכְּכָהּ בִּשְׁלַבִּיּוֹת פְּסוּלָה. וְאָֽמְרִין. כְּרִבִּי מֵאִיר הוֹרֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. הָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בִּמְשׁוּפִּין לְכֵלִים נֶחְלְקוּ. הָא בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוֹחַב אַרְבְּעָה דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. מִן מָה דְהוֹרֵי רִבִּי יָסָא בְסִדְרָא רַבָּא. מַלְתֵּרָה מְסַכְּכִין [בָּהּ]. וְאָֽמְרִין. כְּרִבִּי יוּדָה הוֹרֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מן מה דהורי ר' יוסי בסידרא רבא. בבית המדרש הגדול דאמלתרא מסככין בה ואמרי עלה דכר' יהודה הורה א''כ ש''מ היא הדא וכו' דהרי סתם אמלתרא רחבה ארבעה כמו שעושין לפני הבית ומתיר ר' יהודה אף ברחבין ארבעה כמו דמתיר במשיפין:
הא ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. כלו' דמדייק נמי אליבא דר' יוחנן דקאמר בנסרים המשופין נחלקו אי נימא הא ברחבין ארבעה ד''ה אסור או דילמא ר' יוחנן כחו דר''מ קמשמע לן דאפי' במשופין פוסל:
מן מה דאמר ר' ירמיה בשם רב. לעיל בהלכה ה' סיככה בשלביות פסולה והן הן נסרים המשופין לכלים ואמרין עלה דרב כר''מ הורה א''כ ש''מ היא הדא היא הדא דלר''מ בין ברחב ארבעה ובין משופין דין אחד להם ופסולה ורב כחו דר' יהודה אחא לאשמועינן:
והא ר' ירמיה וכו'. השתא מדייק ליה הש''ס בהא דר' ירמיה בשם רב דאוקי לפלוגתייהו דר''מ ור' יהודה בשיש בהן רחב ארבעה אי נימא הא במשופין לכלים ד''ה מותר לסכך בהן או דנימא דלר''מ אף במשופין אסור ולהודיעך כח דר' יהודה הוא דקאמר רב דאף ברחב ארבעה מכשיר:
ר' יסא בשם ר' יוחנן. קאמר דמשופין בכלים נחלקו כלומר כשהן משופין לעשות מהן כלים דסתמן אינן רחבין ארבעה הוא דנחלקו:
גמ' כשיש בהן רוחב ארבעה נחלקו. ולקמן מפרש אי דייקינן ממילתי' דרב הא בפחות מארבעה ד''ה מותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source